מוצ"ש האחרון טסה לניוזילנד...
רק אתמול נולדה והנה היא כבר אחרי שירות, ויש לה עבודה קבועה ותוכניות לנסוע בעולם, וזה נראה רחוק ולא מציאותי... כי רק אתמול נולדה, כן בסוף דצמבר אחרי חנוכה ...היא נוסעת, ולא סתם נוסעת, לקצה העולם, לניוזילנד!
אבל זה ממש רחוק, אמנם יש לה כבר כרטיס טיסה, אבל זה עדין נראה רחוק... חוזרת מדי ערב הביתה מהעבודה.. ובינתיים יש חגים וסתיו שמתארך, ושלושה חודשים ארוכים, אך כשמגיע החורף ודצמבר גשום היא שואלת על כרטיסי אשראי ומטבע חוץ, ופוליסת ביטוח, ומחשבת חישובים, ובודקת עמלות ועוזבת את העבודה לשבועיים של סידורים אחרונים.
ובסוף מגיע המוצ"ש הזה בו כל התכנונים והציפיות, הקניות והסידורים נארזים אל תוך תיק מטיילים צר וגבוה ולא גדול במיוחד, ונוסעים בלילה לשדה התעופה. היא עומדת עם החברה בדלפק הנוסעים - לבד, ואנחנו רק צופים מרחוק... רק אתמול היא נסעה איתנו, ואנחנו עמדנו בדלפק והראנו את הדרכון שלה, נזכרים שפעם אפילו הינו צריכים להרים אותה כדי שהדיילת תוכל לראות במי מדובר, ועברו שנות דור מאז ועכשיו אנחנו כאן איתה, היא הנוסעת ואנחנו רק מלווים .. מנסים לעכל, 3 חודשים של נדודים בנופים של מדינה רחוקה ובלתי נודעת, שיתחילו בצפון בקיץ של ינואר ויסתיימו בדרום הקר בהפוך על הפוך, וארצה תגיע בע"ה באביב של ערב פסח...
חיבקנו, נשקנו, הצטלמנו, נפרדנו, דמענו, צחקנו ונופפנו לשלום. וכל הדרך הביתה שתקנו והלילה בחוץ היה שחור וענן כבד של דאגה התיישב עלינו. עוד שניה יתחיל לטפטף.. כי הרי כל הדאגות שאפשר לדאוג יש במסע הזה - דאגות קלות ופשוטות ויום יומיות כמו מה תאכל, איפה תישן, שלא יהיה לה קר/לבד/ קשה /עצוב ודאגות כבדות ומשמעותיות והרות גורל שלא כדאי בכלל לתת להן מקום לא בראש ולא על הנייר.
אבל הענן הזה הוא לא ממש אפור, הוא קצת כמו בלון הליום שמח עם לבבות כי הילדה כבר גדולה ויש לה בחירות, ויש לה חלומות ותשוקות, וצריך אפילו לשמוח על ההתבגרות והעצמאות ושהגענו עד הלום, ופשוט קצת לשחרר ורק לשמור אחיזה של חוט שיחבר אותנו מדי פעם בווטסאפ /במייל / ב IMO /ב Messanger פעם בשבוע /בשבועיים או מתי שיסתדר לה שם במסע, וירגיע... ובינתיים נמשיך להתפלל ולהתחנן אצל היושב במרומים שישמור עליה בכל מקום שהיא, ביבשה באוויר ובים שתגיע בשמחה ובשלום ותחזור לשלום, ותישמר מכל מיני פורענויות, ותשא חן חסד ורחמים מלפניו...
ושבוע חדש יתחיל מחר בהודעת ווטסאפ מחנית הביניים בהונג קונג עם סמיילי מחייך...