אתמול כשעה אחר מוצש נפרדתי מיקירי, נסעו לביקור משפחתי בלוס אנגלס. פעם שלישית שבחרתי לא להצטרף, שנים נסענו לשם לבקר את ההורים, בהתחלה עם ילד אחד ובפעם האחרונה עם כולם, שישה ילדים, 6 מזוודות, 13 דרכונים, ותורים בלתי נגמרים בדוכני הבידוק אחרי הטראומה של NINE ELEVEN .. שמחה על הזכות שנפלה בחלקי לנסע, לראות, להרגיש ולחוות.. לא יורקת לבאר ששתיתי ממנו אבל גם מדברים טובים אפשר לשבוע... הנסיעות ארוכות מדי, הפארקים גדולים מדי, והכל פלסטיק גם החיוך של המארחים, ואולי סתם קיבלתי חינוך טוב מדי ציוני מדי, גם שעמדתי מול איתני הטבע של פארק יוסמטי לא יכולתי יותר מדי לפרגן, מה רע בחצבאני או בעין תינה אמרתי לבעלי, מבחינתי אין על טבילה בנחלי הצפון הקרירים בחם של אוגוסט... בלי לחצות אוקינוס פלוס נהיגה של 10 שעות.. יש לנו הכל בארצנו, הכל בראש והכל בהשפעת הסביבה.
מגזרנו הדתי לאומי הפך את הנסיעות לחו"ל לערך ששוה לעבוד קשה בשבילו, חופשה בחו"ל הרבה יותר נחשבת מחופשה משפחתית בצימר בצפון, אויה מה היה לנו? במטוס בדרך חזרה כבר חושבים על היעד הבא.
מגבלות כשרות ותפילה במנין מוצאים פתרונות עוקפי שולחן ערוך לטובת החופשה האידיאלית ומה אנחנו מעבירים לדור הבא?
ואולי הביקורת שלי לא במקומה? הרי נסעתי לחו"ל ויש לי הזדמנות להמשיך ולנסע, אבל בכ"ז פעם שלישית שבעלי נוסע עם הילדים בלעדי, זמן איכות עם אחותו, בילוי עם בני הדודים הרחוקים ... אולי זו מחאה קטנה וטיפשית שלי על הענין.. סבי וסבתי ילדי הארץ מבני הישוב הישן, סבי מעולם לא לן מחוץ לירושלים, כל החגים עשינו בביתם במאה שערים, שם בבית הקטן למדתי יראת שמים טהורה, קיום מצוות מתוך שמחה, אהבת הארץ והרבה חסד, בכל סעודה היה סבא מביא עני שמצא בקרן רחוב בוחש בצפרדע הירוקה של הזבל. אחיותי ואני היינו מסבות את הראש וסותמות את האף - רק אחרי שנים הבנו...
ילדי חגגו פסח את סבא וסבתא בלוס אנג'לס, חול המועד בדיסנילנד ובהוליווד... אבל זכו להכיר גם את סבתי במאה שערים שנפטרה לפני כ-3 שנים, מהעולם הרב גוני הזה יצא מיקס די משובח למרות שאין הנחתום מעיד על עיסתו.. בני הגדול החליט כשהיה בכיתה י"א לוותר על נסיעות לחו"ל הוא לא מצא היתר הלכתי לטיולים האלה. השאר נוסעים ואפילו הרבה, בתי הבכורה נסעה לטייל באירופה, השניה היתה בהודו ואפילו בברלין, השלישית רק סימה שירות והרביעית מצאה עבודה הקיץ ב-camp lavi שבפנסילבניה...
אנחנו מגדלים את ילדינו לחרות מחשבתית ומקבלים באהבה את בחירותיהם, לצד זה אנו ממשיכים לפמפם באוזניהם ערכים שחשובים לנו, הם יודעים להעריך ולהוקיר, ואפילו קצת הצליח לנו שתיים מבנותינו מדריכות טיולים, אחת בצפון הארץ ואחת בדרומה, ובכל זאת לא מוותרות על נסיעה לחו"ל, נראה שבשנים האחרונות אבקר הרבה בשדה התעופה ללוות ולקבל את ילדי שאוהבים לגלות עולם...