הודיה

השתתפנו השבוע במסיבת הודיה מרגשת בישוב שבי דרום, ובכל זאת הרגשנו צורך לפרסם את הנס גם בין החברים שתמכו בנו והתפללו אתנו לשלומו של אלעזר. וכדי להבין את גודל הנס צריכים לספר את הסיפור, ואני מתנצלת מראש על הפרטים הרבים.

הסיפור שלנו מתחיל ביום רביעי לפני כשבועיים וחצי, אלעזר בן ה½5 קם לבוקר של יום רגיל וכשירד ממיטת הקומתיים המעקה שאחז בו נשבר והוא נפל ונחבל בראש, אלעזר החויר מאוד והחל להקיא, מיד פינו אותו לבית החולים סורוקה, לשם הגיע בהכרה, בבדיקת CT גילו שיש דימום במח והסבירו לנו שבהרבה מקרים הדימום נספג מעצמו אבל השאירו אותו להשגחה במחלקת טיפול נמרץ. בשלב הזה הינו אופטימים, למרות שהצצתי בד"ר גוגל המנבא שחורות..ביום חמישי המצב לא השתפר, ובבדיקת CT נוספת ראו שהדימום לא נספג, גילו שיש קריש וגם בצקת שיוצרים לחץ מסוכן על המח. בשלב הזה הרופאים החליטו להרדים ולהנשים את אלעזר וגם חיברו לראשו מוניטור שעוקב אחרי הלחץ התוך מוחי. המצב היה מסובך למדי, הדימום לא נספג, צריך להמיס את הקריש אבל טיפול בקריש עלול להרחיב את הדימום.

הפצנו אמירת תהילים לרפואתו בכל רשת אפשרית וגם אנחנו ליד מיטתו מוסיפים עוד ועוד תפילות ותחנונים. אלעזר היה מחובר לעשרות צינורות, וסביבו מסכים שעוקבים אחרי מצבו. לילה כיום יאיר במחלקת טיפול נמרץ... אין יום ואין לילה, רק סירנות שזועקות שוב שוב על מדדים משובשים, ובמיוחד מדאיג המדד של הלחץ התוך מוחי. צוות מופלא של אחים, אחיות ורופאים טורח לייצב את המצב, הרבה תהיה וניסוי וחוסר וודאות, נשמעו התייעצויות טלפוניות עם ניאורולגים בכירים, והרגשנו שרק רופא כל בשר יכול להושיע, כי עדין רב הנסתר על הגלוי במח האנושי.

בשבת המצב התייצב ודיברו על כך שבקרוב יתחילו להעיר אותו, אבל ביום ראשון שוב המדדים השתבשו לעיתים קרובות מדי, הלחץ התוך מוחי עלה שוב ושוב וביום שני בבוקר אחרי בדיקת CT נוספת, החליטו לנתח את אלעזר במיידי כדי לנקז את הדימום שגורם ללחץ.

לא אלאה אתכם בפרטים של אותו בוקר סוער, יום חורפי וגשום היה אותו יום, אלעזר מובהל לחדר ניתוח, ואנחנו רצים אחריו בתוך השלוליות כי בעיר המדבר הזו אין שום תשתית לקלוט סערה מהסוג הזה, ובכל המסע הזה פני הרופאים מודאגות וחתומות, האחיות שקטות, ואיש לא אומר מילה, והדמעות זולגות יחד עם הגשם שבחוץ... רק שעה ארוכה אחרי שהסתיים הניתוח התבשרנו שעבר בהצלחה, שהמח בבדיקת הCT עכשיו נראה מושלם, אבל רק כשאלעזר יתעורר נדע אם יש נזק. שמנו לב שאלעזר מזיז שתי רגלים אבל רק את יד ימין והרופאים אמרו לנו שזה מתאים למקום בו היה הדימום, כמובן ששוב פניתי לד"ר גוגל לבדוק מה עוד יכול להיפגע בצד הימני של המח..

חולפים יומיים נוספים ושעות ארוכות של דאגה ואלעזר מתחיל להתעורר לאט לאט, בהתחלה משמיע משפטים רצוצים בעיניים סגורות, ובהמשך הוא מתעורר שמוט ועצוב. אלעזר לא מצליח ללכת, ולא לשבת יציב, הוא מדבר מאוד לאט, לוקח לו זמן להשיב, ומצב רוחו קודר.

ביום חמישי מדברים אתנו על שיקום ארוך טווח בבית לוינשטין או באלין ושואלים בזהירות איך המשפחה מתכננת להתארגן בתקופה כזו רחוק מהבית. "למזלנו" יש סבא וסבתא ברעננה וגם בירושלים... אבל בדרך נס אלעזר ממשיך להתאושש, וביום שישי הוא כבר מדבר הרבה יותר טוב, בשבת הוא כבר יושב ומחייך, וביום ראשון בבוקר הוא מתחיל ללכת... ביום שני כמה ימים אחרי שדיברו על שיקום ארוך טווח, אלעזר משתחרר הביתה בריא בגופו ובנפשו.

נס נעשה לנו וככל שהזמו חולף אנחנו מבינים עד כמה... תמונות מבית החולים חוזרות אלי כל הזמן, ואני משתוממת איך הצלחנו בתוך הימים האלה להדחיק את כל המסרים השחורים שהיו סביבנו, להמשיך לפעול, ולהאמין בפשטות שיהיה בסדר. וברור לי שזהו חסד נוסף מאת ה' שנטע בנו כוחות ומנגנוני הדחקה מופלאים לשעות כאלה.

רבים וטובים התפללו למען אלעזר שלנו, בני משפחה, קהילות, תלמידים, רבנים ומקובלים, וכמובן גם הקהילה המדהימה שלנו.

אומרים שמכל ניסיון ומשבר לומדים, אז גם אנחנו למדנו והרבה, בהקשר שלנו כאן הרי שלמדנו כמה חשובה השתייכות לקהילה וכמה עוצמה יש לקהילה בזמנים כאלה, הידיעה שאנשים מתפללים איתך, תומכים ומתעניינים נותנת המון כח ואנרגיות טובות. והלוואי שנזכה להרגיש את החיבוק החם הזה רק בימים טובים ובשמחות.

ולסיום משהו בענין כוחה של תפילה, מישהו שלח לי השבוע בווטסאפ את המסרון הבא, כמובן שלא במקרה...

רק אם באמת תאמין שעל-ידי התפילה אתה תוכל להיוושע היא תפעל! תאמין שמילותיך יכולות להפוך את הטבע לנס כי הרי בשביל הקב"ה הנס הוא כמו טבע והטבע הוא נס אחד גדול...

תודה רבה!